ניכוי מס במקור
ביום 21/12/21 נתקבלה החלטה בעניינה של עמינח תעשיית רהיטים ומזרונים בע"מ ע"י ביהמ"ש העליון, עמינח נהגה לתמרץ את הסוחרים שרכשו ממנה סחורה, באמצעות מתן נקודות זכות לסוחרים. נקודות הזכות ניתנות להמרה למזומן, באמצעותו יכול הסוחר היה לרכוש מוצרים נוספים, או בשווה כסף. לטענת עמינח , שהנה המערערת, מדובר בהנחה הניתנת לסוחרים ולכן לא מוטלת עליה חובת ניכוי מס במקור.
המשיב, שהנו פקיד שומה רמלה סבר כי ההטבות שנתנו לסוחרים, הן תחליף להכנסה בידיהם ולכן על עמינח כמשלמת, לנכות מס במקור מסכומים אלו.
יצוין כי הסדר זה היה קיים עשרות שנים מבלי שפקיד השומה העלה טענה כלשהי.
ביהמ"ש המחוזי צידד בגרסת פקיד השומה וגרס, כי מימוש נקודות הזכות הנו בגדר הכנסה בידי הסוחרים ולכן היא חייבת בניכוי מס במקור.
כב' השופט מינץ מביהמ"ש העליון, הבהיר כי אין בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") הגדרה למונח הכנסה, אלא יש פירוט של המקורות שההכנסה מהם תחויב במס ובהתאם לכך, תקבול מקרי, כגון מתנות ופרסים אינו נחשב כהכנסה לצורך מס, בהיעדר מקור בפקודה.
ניכוי מס במקור, הנו מס שמנכה המשלם מהמקבל ומועבר על ידו לרשות המיסים, תוך זקיפת התשלום למקבל.
סע' 164 בפקודה הוא הסעיף העיקרי בפקודה שדן בסוגיה. לפי צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה), התשל"ז-1977 (להלן: "הצו" ), הגדרת תשלומים בעד שירותים או נכסים כולל שלשה רכיבים, כי מדובר בסכומים המשתלמים ע"י חברה החייבת בניהול מערכת חשבונות כפולה, כי הסכומים משתלמים בעד שירותים, בעד נכסים או בעד שירותים ונכסים וכי הסכומים שולמו במישרין ובעקיפין, בכסף או בשווה כסף.
המחלוקת בענייננו היא, האם הסוחרים העניקו לעמינח שירותים, בגינם ניתנו להם ההטבות, כגון שירותי שיווק ועוד.
נראה כי מדובר בהטבות שניתנו ע"י עמינח לסוחרים בגין היקף רכישותיהם, מבלי שהסוחרים העניקו לעמינח שירות כלשהו.
הנקודות שנתקבלו ע"י הסוחרים ניתנו למימוש בכמה אפשרויות: המרתן למזומן, לרכישת מוצרים או הטבה בשווה כסף, כגון נסיעה לחו"ל או רכישת מחשב נייד ועוד.
נכונות הסוחרים להשקיע בשיווק מוצרי עמינח, אינה משקפת מתן שירות חריג. כלומר אין בכך כדי להפוך את הסוחרים למעניקי שרות החורג ממסגרת היחסים המקובלת בין יצרן לסוחר עצמאי המפיץ את סחורתו.
אם היו הסוחרים מתחייבים למקם את סחורת עמינח במקום בולט בחלון הראווה למשל, בתמורה לתשלום בסף או בשווה כסף, אזי היה מדובר בתשלום לסוחר בגין מתן שירות.
מאחר שההטבה שהעניקה עמינח לסוחרים לא שמשה בתמורה לשירותי שיווק ייחודיים, אזי לפי סע' 2 לצו, ההטבות אינן מהוות הכנסה לעניין סעיף 164 לפקודה ועמינח לא הייתה חייבת בניכוי מס במקור בגינן.
לסיכום, הערעור התקבל ופקיד השומה חויב בהוצאות.