הפרשי הון בלתי מוסברים בהצהרות הון

ביום 26/2/2017 ניתן פס"ד ציון כהן ואח' נ' פ"ש גוש דן ע"י כבוד השופט יונה אטדגי. הערעור נסב על שומות שהוצאו למערערים לשנים 2008-2010. לגישת המשיב נמצא גידול הון בלתי מוסבר בסך כ-2.4 מיליון ₪ בשנים 2000-2010. ולכן המשיב הוסיף הפרש זה לשנים הללו, שהיו "השנים הפתוחות", בעוד שהמערערים טענו, בין

היתר שיש להוסיף הפרש זה לכל התקופה, כאשר ל"שנים הפתוחות" יש להוסיף את החלק היחסי.

בדיקת הצהרות ההון ע"י המשיב נבעה מכך, שבעת ביקור נציג המשיב בעסקם של המערערים, סירב המערער להמציא שיקים שהיו בחזקתו וכן לא סיפק הסבר לאי רישום מכירה אחת ולמרות שספירת הקופה הייתה תקינה.

נמצאו מספר נקודות מחלוקת בין הצדדים , כפי שקיימות בד"כ במחלוקות מסוג זה.

מאחר שנמצא גידול הון בלתי סביר, שלא הוסבר ע"י רווח עסקי או אירוע אחר, כמו מתנה, או ירושה, למרות שספרי בנישום לא נפסלו, על הנישום רובץ הנטל להוכיח את ההפרש.

קיימת מחלוקת לפי איזה לוח של הוצאות מחייה של המחלקה הכלכלית של רשות המיסים יש לחשב את הוצאות המחייה. נתקבלה גרסתו של המשיב והוצאות המחייה חושבו לפי הלוחות שכללו אחזקת דירה, תוך הפחתה מסוימת, שהתחשבה בטענת המערערים, כי חיו בצנעה.

גרסת המשיב התקבלה ונקבע כי ההוצאות והשימושים בכל התקופה עמדו על כ-1.3 מיליון ₪.

המערערים טענו כי הורי המערערת העבירו להם 1.5 מיליון ₪ לרכישת ביתם, מאחר שהמערערת הייתה שותפה בחשבונות הוריה וכן הופקדו בחשבונות אלו מספר הפקדות בסכומים לא מבוטלים ללא הסבר מניח את הדעת, נקבע כי יש ליחס להורים העברה כספית לזכות המערערים בגובה מחצית מהסכומים שהועברו לזכות המערערים לקניית ביתם.

טענת המערערים בדבר תמיכת הורי המערערת בהם בסכום של 0.4 מיליון ₪ נדחתה מאחר שהמערערת הייתה שותפה בחשבון מתוך חלקה בהם וכן מאחר שלא הובאה שום ראייה בעניין.

מסיכום הביניים עולה כי המקורות, שעמדו למערערים מהכנסתם המוצהרת, קצבת הילדים ומהסכומים שנתקבלו מהורי המערערת עמדו על כ-1.7 מיליון ₪.

ההפרש משתי הצהרות ההון עמד על 2 מיליון ₪, בתוספת ההוצאות והשימושים בסך 1.3 מיליון ₪ ובניכוי המקורות בסך כ-1.7 מיליון ₪, מתקבל הפרש בלתי מוסבר בין הצהרות ההון בסך 1.6 מיליון ₪.

עתה נותר לדון בתקופה אליה יש ליחס את ההפרש האמור. מאחר שלפי פס"ד חנני נ' פ"ש חיפה, ניתן לייחס את ההפרש הן לכל התקופה והן ל"שנים הפתוחות" בלבד בהתאם לנסיבות. ומאחר שלפי הנסיבות במקרה זה נראה כי יש ליחס את ההפרש ל"שנים הפתוחות" בלבד, בין היתר כדי שלא "ייצא החוטא נשכר בחטאו" וכן מאחר שהמערערים לא המציאו ראיות אחרות.

לפיכך, הוחלט, לאחר שקלול כל האמור לעיל, לייחס מחצית מההפרש בסך 0.8 מיליון ₪ ל"שנים הפתוחות".

אין ספק, שפסק הדין מדגים היטב את מגוון הסוגיות שיש לבחון בעת היווצרות הפרשי הון בלתי מוסברים וכיצד

בית המשפט מתמודד עם הגרסאות הסותרות של הצדדים.