בית המשפט העליון דן לאחרונה בסוגיה חשובה בעניין בן ציון ואירג' סעדטמנד: האם דיבידנד שחולק מרווחי שערוך מקרקעין, טרם מכירת מניות החברה, מהווה חלק מתמורת העסקה לצורכי מס?
עובדות המקרה
הנכס העיקרי של החברה היה מקרקעין שהוערכו בסכום של 19.5 מיליון ₪. כתוצאה מהערכת המקרקעין, נרשמו בדוחות החברה רווחי שערוך בסך כ-14.3 מיליון ₪.
השתלשלות האירועים
- • החברה חילקה דיבידנד בסך 12.6 מיליון ₪
- • נוכה מס במקור בשיעור 25%
- • לצורך מימון הדיבידנד, לקחה החברה הלוואה בנקאית בגובה 9.8 מיליון ₪
- • מספר ימים לאחר מכן נמכרו כלל מניות החברה בסכום של 2.1 מיליון ₪ בלבד
- • הקונה התחייבה לשלם סכום זה נטו ולשאת בכל תשלומי המס
- • מאוחר יותר הזרימה הקונה לחברה 12.4 מיליון ₪ לפירעון ההלוואה
עמדת רשות המיסים
רשות המיסים הוציאה למערערים שומה לפיה יש לסווג את הדיבידנד שחולק באופן שונה ולראותו לצרכי מס כחלק מהתמורה שקיבלו בגין מניותיהם.
לחילופין, טענה הרשות כי יש לראות בחלוקת הדיבידנד כעסקה מלאכותית שנועדה לשם הפחתת מס, ולכן יש לסווג את הדיבידנד מחדש כחלק מהתמורה עבור המניות.
שורש המחלוקת - ההבדל בשיעורי המס
דיבידנד
שיעור מס 25%
רווח הון (חישוב ליניארי)
1976-2003: מס שולי
2003-2007: מס 25%
סיווג שונה מול סיווג מחדש
בית המשפט הבהיר את ההבחנה החשובה:
סיווג שונה
התייחסות שונה לאופי העסקה
נטל ההוכחה: על הנישום
סיווג מחדש (סעיף 86)
התערבות במהות העסקה והצדדים לה
נטל ההוכחה: על רשות המיסים
בית המשפט קבע כי במקרה זה מדובר בסיווג מחדש ולא בסיווג שונה, בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי. הסיבה: העסקה בוצעה בשלבים - נטילת הלוואה, חלוקת דיבידנד, תשלום לבעלי המניות, ופירעון ההלוואה על ידי הקונה. כדי לחבר בין הקונה לבעלי המניות, יש להתעלם מהשלבים שבדרך.
המבחן: טעם מסחרי יסודי
הכלל המשפטי
המבחן המקובל לאבחנה בין תכנון מס לגיטימי לבין עסקה מלאכותית (סעיף 86 לפקודה) הוא: האם היה טעם מסחרי יסודי לעסקה.
קביעות בית המשפט
בית המשפט מצא כי אין טעם מסחרי לגרסת המערערים בדבר מכירת "חברה רזה" יותר:
- הקונה רכשה חברה בעלת חוב לבנק בגין ההלוואה
- בעת חלוקת הדיבידנד לא היו לחברה מקורות מזומנים
- הדיבידנד מומן בהלוואה שנפרעה מאוחר יותר על ידי הקונה
- המקרקעין הוערכו ב-19.5 מיליון ₪, הקונה רצתה להקים עליהם תחנת דלק - לא סביר שנמכרו ב-2.1 מיליון ₪ בלבד
פסיקת בית המשפט העליון
אין בחלוקת הדיבידנד טעם מסחרי כלשהו. התכלית לביצוע חלוקת הדיבידנד ערב עסקת המכר נועדה להפחתת המס בלבד. מדובר בעסקה מלאכותית, והמשיב הוכיח זאת כנדרש.
המשמעות המעשית
- חלוקת דיבידנד לפני מכירת מניות עשויה להיחשב כחלק מהתמורה
- יש לבחון האם קיים טעם מסחרי יסודי לפעולות
- מימון הדיבידנד בהלוואה שנפרעת על ידי הקונה מעיד על מלאכותיות
- פער גדול בין שווי הנכסים לתמורה בעסקה מעלה דגל אדום
מתכננים למכור מניות בחברה?
חשוב לבחון את מבנה העסקה מראש ולוודא שתכנון המס לגיטימי. צרו קשר לייעוץ מקצועי.
שאלות נפוצות
האם חלוקת דיבידנד לפני מכירת מניות תמיד תיחשב מלאכותית?
לא בהכרח. המבחן הוא האם יש טעם מסחרי יסודי לחלוקה. אם יש סיבה עסקית אמיתית, כמו צורך במזומנים לפעילות אחרת, החלוקה תיחשב לגיטימית.
מה ההבדל בין סיווג שונה לסיווג מחדש?
בסיווג שונה, נטל ההוכחה על הנישום. בסיווג מחדש לפי סעיף 86 לפקודה (עסקה מלאכותית), נטל ההוכחה על רשות המיסים להוכיח שהעסקה נועדה להפחתת מס.
מהו המבחן לעסקה מלאכותית?
המבחן המקובל הוא האם היה טעם מסחרי יסודי לעסקה. אם הטעם היחיד או העיקרי הוא הפחתת מס, העסקה עלולה להיחשב מלאכותית.
מה קורה אם העסקה מסווגת כמלאכותית?
רשות המיסים רשאית להתעלם מהמבנה שנבחר ולמסות את העסקה לפי מהותה האמיתית. במקרה זה, הדיבידנד נכלל בתמורה וחויב במס רווח הון במקום מס דיבידנד.
