פוסטים אחרונים

חיסיון מסמכים שברשות עו"ד בפני רשות המיסים

לאחרונה נדונה עתירת לשכת עוה"ד בסוגיה האמורה בבג"ץ. העותרת ביקשה להורות על ביטול פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, לפיו ניתן לפקיד השומה לעיין במסמכים שנתפסו במשרד עו"ד.

כאשר במהלך החיפוש במשרד עוה"ד, עוה"ד העלה טענה לחיסיון עו"ד - לקוח בנוגע למסמכים שנתפסו. פקיד השומה הגיש בקשה לעיון במסמכים וביהמ"ש נעתר לו בכפוף למספר סייגים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הלקוחות שזכאים להגנת החיסיון הם הלקוחות עצמם ולא קרוביהם, שנחשדו בעבירות של העלמת הכנסות והלבנת הון בהיקפים של מאות מיליוני ₪, מאחר שההסדר בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") בעניין החיסיון, חל רק על המסמכים שהוחלפו בין עוה"ד ללקוחו ולא לגבי מסמכים שהוחלפו עם אדם מטעמו.

לשכת עוה"ד עתרה לביטול פסה"ד, לאור הכרעות סותרות של בתי המשפט המחוזיים בסוגית היקף החיסיון המעוגן בפקודה וכן מאחר שלפי סעיף 235ד(ה) לפקודה החלטת השופט הנה סופית ולכן לא ניתן לערער עליה. נטען כי אי החלת החיסיון על מסמכים מטעם אותו אדם אינה מידתית ואינה שוויונית.

פקיד השומה טען כי אין לו יריבות עם לשכת עורכי הדין ולכן אין לה להתערב. כן טען, כי הלשכה לא פנתה אליו בטרם הגשת העתירה וכן לפי טענתו לשונו של סעיף 235א לפקודה ברורה ולא מאפשרת החלת סעיף 48(א) לפקודת הראיות ולבסוף טען, כי ההסדר בפקודה מאפשר גביית מס אמת.

כבוד הנשיאה חיות דחתה את העתירה, הבהירה כי הפרוצדורה להחלת החיסיון בפקודה הנה ספציפית והחלטת ביהמ"ש המחוזי היא סופית ולא ניתנת לערעור וגם אם נפלו טעויות בפסה"ד אין בכך כדי להקים עילה להתערבות בג"ץ. גם תחולת החיסיון אינה מקימה עילה להתערבות בג"ץ. בג"ץ יתערב רק במקרים נדירים בהם ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או בתופעה קיצונית של שירות בתחום מנהלי טהור ובמקרים בהם הייתה פגיעה בולטת בצדק הטבעי, או פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכות יסוד.

הובהר כי הסופיות שבהחלטה לפי סעיף 235ד(ה) לפקודה נועדה לקדם את יעילות החקירה וסיומה בזמן קצר ולמנוע את שיבושה וכן למזער את חשיפת המסמכים החסויים בערעור.

הלשכה סבורה כי הקביעות בפס"ד שגויות ואינן עולות בקנה אחד עם העיקרון של חיסיון עו"ד – לקוח ועלולות לפגוע בזכות ההיוועצות. המקרה אינו מצדיק סטייה מכלל האי התערבות, לא מדובר בפגיעה מהותית ולא מידתית בזכויות יסוד או בעקרונות הצדק הטבעי. מדובר בטענת ערעור שהמחוקק העדיף שלא לאפשר ולכן יש לכבדה.

גם טענת הלשכה בדבר החלטות סותרות בסוגיה נדחו.

בעניין שהשגת העותרים על תוכן פסה"ד , נקבע כי סופיות הדיון כאמור בסעיף 235ד(ה) לפקודה גוברת ובהתייחס לרף המחמיר בעניין התערבות בג"ץ שנקבע בפסיקה, לא עלה בידי הלשכה להוכיח עילה המצדיקה את התערבות בג"ץ בפסה"ד.